<h1>ספר החינוך מצוה רי"ד</h1>
<h2>דף יט:</h2>
שלא לעשות עבודה זרה למי שיעבדה בין לעצמו בין לזולתו, ואפילו יהיה המצוה לעשותה גוי, שנאמר [ויקרא י"ט] ואלהי מסכה לא תעשו לכם, ואמרו זכרונם לברכה בספרא אפילו לאחרים. ושם נאמר העושה עבודה זרה לעצמו עובר משום שתי אזהרות, כלומר משום לא תעשו ומשום לא לכם. שורש ריחוק עבודה זרה ידוע. דיניה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [נ"א ע"ב] מה בין עבודה זרה של ישראל לעבודה זרה של גוי, עבודה זרה של גוי אסורה בהנאה מיד, שנאמר [דברים ז'] פסילי אלהיהם תשרפון באש וגומר, משפסלו נעשה לו אלוה, ושל ישראל אינה אסורה בהנאה עד שתעבד, שנאמר [דברים כ"ז] ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר, שהן עבודתה. ומשמשי עבודה זרה בין של גוי או של ישראל אינם אסורין עד שישתמשו בהן לעבודה זרה. והעושה עבודה זרה אף על פי שהוא לוקה שכרו מותר, ואפילו עשאה לגוי שהיא אסורה משנגמרה אפילו קודם שתעבד, מכל מקום אינה אסורה עד שתגמר ומכוש אחרון שגומרה אין בו שוה פרוטה. ויתר רובי פרטיה במסכת עבודה זרה. ונוהגת איסורה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר ועשה עבודה זרה לזולתו בין עשאה לגוי או לישראל לוקה מלקות אחת, ואם עשאה לעצמו לוקה שתי מלקיות כמו שאמרנו, ושניהם משום העשייה לבד לכוונת עבודה ואף על פי שלא עבדה.
<h2>דף נא:</h2>
שלא לעשות עבודה זרה למי שיעבדה בין לעצמו בין לזולתו, ואפילו יהיה המצוה לעשותה גוי, שנאמר [ויקרא י"ט] ואלהי מסכה לא תעשו לכם, ואמרו זכרונם לברכה בספרא אפילו לאחרים. ושם נאמר העושה עבודה זרה לעצמו עובר משום שתי אזהרות, כלומר משום לא תעשו ומשום לא לכם. שורש ריחוק עבודה זרה ידוע. דיניה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [נ"א ע"ב] מה בין עבודה זרה של ישראל לעבודה זרה של גוי, עבודה זרה של גוי אסורה בהנאה מיד, שנאמר [דברים ז'] פסילי אלהיהם תשרפון באש וגומר, משפסלו נעשה לו אלוה, ושל ישראל אינה אסורה בהנאה עד שתעבד, שנאמר [דברים כ"ז] ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר, שהן עבודתה. ומשמשי עבודה זרה בין של גוי או של ישראל אינם אסורין עד שישתמשו בהן לעבודה זרה. והעושה עבודה זרה אף על פי שהוא לוקה שכרו מותר, ואפילו עשאה לגוי שהיא אסורה משנגמרה אפילו קודם שתעבד, מכל מקום אינה אסורה עד שתגמר ומכוש אחרון שגומרה אין בו שוה פרוטה. ויתר רובי פרטיה במסכת עבודה זרה. ונוהגת איסורה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר ועשה עבודה זרה לזולתו בין עשאה לגוי או לישראל לוקה מלקות אחת, ואם עשאה לעצמו לוקה שתי מלקיות כמו שאמרנו, ושניהם משום העשייה לבד לכוונת עבודה ואף על פי שלא עבדה.
